בפסח כולנו סופרי ילדים

בחג הזה כולנו סופרי ילדים. כולנו לוקחים סיפור עתיק ומעבירים אותו לילדים שלנו.
מכיוון שזה חלק מהעבודה שלנו בדרך כלל– לקחת תכנים למבוגרים ולהפוך אותם לטקסטים לילדים (פעמים רבות לסיפורים), זה הזמן לשתף בכמה עצות, לכל השנה ובפרט לקיום מצוות ההגדה.
 
כנגד ארבעה בנים. אי אפשר לספר סיפור בלי לדעת בדיוק מי קהל היעד. ולא, "ילדים" זה ממש לא קהל מוגדר, אלא מנעד רחב מאוד. לפני כתיבת סיפור צריך לחשוב על שכבת הגיל ועל הרמה שאליהן צריך להתאים את הסיפור. גם בליל הסדר הכרחי לחשוב על הנמענים, לדעת מי השומעים ובאיזו רמה של הבנה (והקשבה) נמצא כל אחד.

כאן הבן שואל. ארבע קושיות הן מספר מינימלי, אבל באמת אין סוף לשאלות שילדים שואלים. כשהופכים סיפור קיים לסיפור ילדים, נראה כאילו מורידים את הרמה שלו, אבל לפעמים דווקא משדרגים אותו והופכים אותו להרבה יותר קולע ומדויק – כי עם ילדים אי אפשר לדלג על שום פרט. על הכל הם ישאלו, שום דבר לא יהיה מובן מאליו.

כל המרבה הרי זה משובח (אבל לא תמיד). הערה בנימה אישית: העבודה שלנו מקצרת לנו לפעמים את הליך השכבת הילדות לישון. אנחנו רגילים לקצר סיפורים, ובאופן כללי טקסטים ארוכים מדי. גם בלי קשר להשכבה לישון, כדאי לשים לב מתי הילד מתחיל ללכת לאיבוד, מרוב אורך או מרוב פרטים שהוא טובע בהם.

פרעה בפיג'מה באמצע הלילה. בפורים קל יותר לספר את הסיפור לילדים, כי ההומור מוטבע בסיפור, מגילת אסתר מלאה באירוניה ובצחוק ה"גורל". סיפור יציאת מצרים כבד יותר, אפילו מריר. לפחות כשמספרים לילדים, כדאי להטביל כל מרור בחרוסת, ולהוסיף – במינון הנכון כמובן – חיוך והומור (וכאן מגיעה עצה קטנה שאמרה בתנו הבכורה ממש היום: "אבא, לפני ליל הסדר תעשה לי הצגה על פרעה, שאני אראה שהוא לא מפחיד אותי").

ואפילו כולנו חכמים -  בכל זאת הילדים יהיו חכמים יותר מאיתנו. לסיפור לילדים יש ערך מוסף, כי אנחנו לא רק מעבירים סיפור לאחרים, אלא גם מספרים לעצמנו. הרב אליהו. נקודת המבט הרעננה, הטהורה, התובענית, השואלת של הילדים על הסיפור, יכולה לחדש להורים שגם הם עדיין לא יודעים את כל התורה.
 
 
 חג כשר ושמח!
האותיות הקטנות – חיים ואפרת אקשטיין